אני מאוד מקווה שהמאמר הזה לא יחדש לכם הרבה.
במשך עשורים, הוצג האוטיזם (ASD) כגזירת גורל גנטית -"הפרעה מוחית" נוירו-התפתחותית וסטטית.
בגלל התפיסה זו, התסמינים הפיזיולוגיים הנלווים, כגון בעיות עיכול קשות, הפרעות שינה, התקפי זעם ורגישויות קיצוניות, נתפסו לרוב כ"תופעות לוואי" שוליות של התסמונת.
המחקר מגלה מציאות מורכבת יותר: אוטיזם אינו מוגבל למוח.
כשמתחילות לחשוב על זה גם במונחים של קריסה אקולוגית פנימית ורב-מערכתית, מבחנות שפעמים רבות זהו רצף של אירועים ביולוגיים שמתחיל לעיתים עוד ברחם, דלקת מתהווה במערכת העיכול, פגיעה במחסומים הפיזיולוגיים של הגוף, וממשיך בדלקת עצבית בוערת.
אז איך נראית האקולוגיה אפשרית של עומס מהשפעות ברחם ועד למשבר אנרגטי שמשפיע על המוח?
1. עומס סביבתי, מתכות ודלקת מוקדמת
הבסיס למודל העומס המערכתי טמון בחשיפה מוקדמת לגורמי סטרס. מחקרים גדולים ומטא -אנליזות עוקבים הדגימו קשר סטטיסטי חזק (Association) בין חשיפה תוך רחמית ומוקדמת למתכות כבדות ורעילות (כגון עופרת, כספית, קדמיום וארסן) לבין עלייה בסיכון לאבחון ASD.
מחקרים אלו מראים כי ריכוז המתכות בדמם ובשיערם של ילדים עם אוטיזם נוטה להיות גבוה יותר בהשוואה לקבוצות ביקורת. מתכות אלו ידועות כמחוללות סטרס חמצוני ברמה התאית.
לצד זאת, הספרות מצביעה על מודל של "הפעלת מערכת החיסון האימהית" (MIA). מחקרים מראים כי זיהום או סטרס חריף אצל האם במהלך ההיריון עלולים להוביל להפרשת ציטוקינים פרו דלקתיים אשר משפיעים על סביבת העובר, ומהווים גורם סיכון לשינויים בהתפתחות הרשתות העצביות.
2. אקולוגיית המעי, דיסביוזה ו"אפקט הספוג"
כשהילד גדל, המוקד הדלקתי מתבטא לא פעם במערכת העיכול.
סקירות שיטתיות אישרו שלילדים על הספקטרום יש חתימת מיקרוביום שונה ומופרת (דיסביוזה).
בתוך חוסר האיזון האקולוגי הזה, פתוגנים, פטריות וטפילים יכולים למצוא כר נוח לשגשוג, תוך שהם מסתתרים לעיתים תחת שכבות מגן דביקות הנקראות "ביופילם".
הנוכחות של פתוגנים במעי היא לא רק מקור פוטנציאלי לדלקת מקומית.
ידוע כי טפילים מסוימים מסוגלים לתפקד כאינדיקטורים ו"ספוגים ביולוגיים" שאוגרים בתוכם מתכות כבדות בריכוזים גבוהים פי כמה מסביבתם.
באקוסיסטם משובש במעי, פתוגנים עלולים לשמש כמחסני רעלים.
השמדה מהירה ובלתי מבוקרת שלהם עלולה להוביל לשחרור פתאומי של מתכות אלו אל זרם הדם.
3. חדירות המחסומים ואירוע דלקתי במוח
איך דלקת במעי משפיעה על מערכת העצבים?
ממחקרי מעבדה מספרים על מנגנון שבו דלקת כרונית שמקורה במעי (Gut-induced inflammation) במהלך שלבי התפתחות קריטיים, עשויה להוות גורם חושף (Predispose) הפוגע בשלמותם של מחסום דופן המעי (מעי דליף) ושל מחסום הדם מוח (BBB).
כאשר המחסומים הפיזיולוגיים לא אטומים כנדרש, מולקולות מעוררות דלקת ורעלנים יכולות לחדור אל מערכת העצבים המרכזית. שם, הם מתניעים תגובה של תאי החיסון המקומיים – המיקרוגליה.
הפעלת יתר זו מייצרת דלקת עצבית (Neuroinflammation) ומלווה בייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים (סטרס חמצוני), המרוקנים את מאגרי נוגדי החמצון של הגוף.
הסטרס החמצוני, בתורו, הוכח כפוגע ישירות בתפקוד המיטוכונדריה (תחנות הכוח של התא) במיוחד בקרב אנשים עם אוטיזם, מה שיוצר משבר אנרגטי תאי המתבטא בקשיים בוויסות ובהתנהגות.
4. הגישה הפונקציונלית - שאיפה לאיזון
כאשר המדע חושף בפנינו שרשרת אקולוגית כה ברורה, אסטרטגיית הטיפול חייבת לעקוב אחריה בסדר הגיוני.
המטרה היא לא לחפש הבטחות לריפוי, להכנס לויכוחים או לבכות על חלב שנשפך- אלא להסיר את העומסים כדי לאפשר למערכת לחזור לאיזון:
- ספיחה ובטיחות (ביינדרים): לפני הריגת פתוגנים (האוגרים בתוכם מתכות כבדות ורעלים), חובה לשלב סופחי רעלים (ביינדרים) כדי לאסוף את הפסולת ולפנותה בבטחה, ומבלי שתציף מחדש את זרם הדם ("דיי אוף).
- איזון הדלקת : וזו רק דוגמא אחת מיני רבות – חומצת האמינו NAC (N-Acetylcysteine) היא אחת ההתערבויות הנחקרות ביותר בתחום. ניסויים קליניים (RCT) הראו שמתן NAC מפחית משמעותית את תסמיני העצבנות באוטיזם.
ה-NAC עובד בשתי חזיתות מקבילות: הוא משקם את הגלוטתיון ומרגיע את הסטרס החמצוני במוח, ובו זמנית פועל כמפרק עוצמתי של חומות הביופילם. - שיקום השרשרת (מיקרוביום): לאחר הפחתת העומס, יש חשיבות רבה שיקום אוכלוסיית החיידקים – כפי שהודגם במחקר פיילוט על השתלת מיקרוביוטה (MTT) בילדים על הרצף – מסוגל להוביל לשיפור דרמטי וארוך טווח גם בתסמיני מערכת העיכול וגם בתסמיני הליבה.
- תמיכה שיקומית למערכת העצבים והוויסות החיסוני
5. שיקום לאחר ירידת העומס הדלקתי
לאחר שהעומס הדלקתי מתחיל לרדת, הגוף זקוק לחומרי בניין שיתמכו במערכת העצבים, במיטוכונדריה ובאיזון מערכת החיסון.
בין הרכיבים שנחקרו ניתן למצוא חומצה פולינית, שעשויה לתמוך בילדים עם הפרעה במטבוליזם של פולאט, ל- קרניטין, המסייע לייצור אנרגיה במיטוכונדריה, ו-NAC, התומך בגלוטתיון ובהפחתת סטרס חמצוני. ברפואה הפונקציונלית נעשה לעיתים שימוש גם במונולאורין מיצויי תימוס ועוד.
אלו רק חלק מהדוגמאות להשראה בלבד.
כחלק מגישה שמטרתה לסייע באיזון מערכת החיסון ובהפחתת עומסים מיקרוביאליים ןתמיכה עצבית כשאפשר להתערב תזונתית בדכ התמיכה תינתן דרך תזונת גאפס/יפ תיכוני/קרינבורי/תזונה לאוטואימוני – עם כמה שפחות אנטינוטיריינטיים והרבה שומן רווי.
אוטיזם מלווה פעמים רבות בעומס מערכתי כבד המתחיל ברחם, מעצב את המיקרוביום, ומשפיע על המוח.
ברגע שמבינים השרשרת – מכבות את הדלקת, אוספים את הרעלים, מפרקות את הביופילם ומשקמות את המעי – מפחיתים באופן ניכר את הנטל הביולוגי.
כשהגוף אינו צריך להקצות את כל משאביו כדי להישרד מול דלקת ורעילות, מערכת העצבים יכולה לחזור לשיווי משקל ולמידה.
*חשוב מאוד – טיפולים ביוכימיים אלו דורשים פיקוח מקצועי מתאים כדי להתאים אישית ולמנוע עומס רב על מערכות הפינוי.
