לא כל הגבינות נבראו שוות

לא כל הגבינות נבראו שוות

אם את אוכלת גבינות בשגרה, יש מידע חשוב שאת צריכה לדעת, כי – חלק מהגבינות משתלבות היטב בתזונה מאזנת, אבל אחרות מייצרות שיבוש והפרעה, ומעודדות השמנה, סוכרת, ובריחת מינרלים.

אז בואי נעשה סדר בין הסוגים השונים.

כל הגבינות מתחילות מחלב 🙂
בחלב יש שומן, חלבון, סוכר (בעיקר לקטוז) ומים (ומעט ויטמינים מינרלים).

בתהליך הגיבון נוצר קשר בין החלבונים, ומרבית השומן נקשר גם הוא. הסוכרים מתחילים להתפרק, וכתוצאה נפלטים מים. ככל שיותר מים יוצאים – הגבינה קשה יותר, תכולת החלבון-שומן שבה עולה, הרטיבות שלה יורדת.

סוכרים ממשיכים להתפרק לאורך ההתיישנות, אז ככל שנתרחק ממועד ההכנה, מהחלב הטרי בעצם, הגבינה תהיה מרוכזת יותר ותכיל יותר חלבון ושומן, פחות מים ופחות לקטוז. בגבינות מיושנות ממש הלקטוז לא קיים בכלל.

המונח גבינה קשה, רכה, חצי רכה, מעיד בדרך כלל על הגיל של הגבינה, אבל לא תמיד, יש גם הרבה עניין של מסורת…

כדי לנסות לסדר את זה בראש:
גבינה רכה
היא בהכרח טריה: לבנה, קוטג' וכו'. יש בה יותר לקטוז וסוכר, היא יותר קשה לעיכול ויוצרת הפרשת אינסולין מאוד גבוהה, בדומה ללחם!

גבינה חצי רכה או חצי קשה
טריה גם היא- לאבנה, צפתית, מלוחה, קממבר, מוצרלה, רוקפור, קשקבל- זאת גבינה שיש בה הרבה פחות נוזלים, ופחות סוכרים.

גבינה קשה
בהכרח מיושנת לתקופה יחסית ארוכה של בין חודש לשנים. פרמזן, תום, מנצ'גו, פקורינו, וכו'. תכולת החלבון והשומן שלהן גבוהה, ותהליך ההתיישנות שלהן נעשה בעזרת חיידקים טובים, מה שמגדיל את הערך הפרוביוטי שלהן עבורנו.
ולכן לטובת איזון הורמונלי לנשים בגיל המעבר, רוב הזמן – תעדיפי לאכול גבינות קשות.

העלתי סרטון עם הסבר מפורט יותר על עניין הגבינות:

שתפו את הכתבה

כתבות נוספות:

על הרצף?

אוטיזם אינו מתבטא רק במוח. מחקרים מצביעים על קשרים בין ASD לבין שינויים במיקרוביום, דלקת, סטרס חמצוני, תפקוד מיטוכונדריאלי ומערכת החיסון – תמונה שמזמינה להסתכל על הגוף כמערכת שלמה.
המאמר עוקב אחר שרשרת ביולוגית אפשרית, שמתחילה לעיתים כבר ברחם וממשיכה דרך עומסים סביבתיים, שינויים באקולוגיית המעי ופגיעה במחסומים הפיזיולוגיים ועד להשפעה על מערכת העצבים.
הבנת השרשרת אינה מבטיחה "ריפוי מאוטיזם", אלא פותחת אפשרות להפחית עומס ביולוגי ולתמוך במעי, במערכת החיסון, במיטוכונדריה ובוויסות העצבי – בהתאמה אישית ותחת פיקוח מקצועי.

לכתבה המלאה »

בנק האסטרוגן

בגיל המעבר הגוף אינו מפסיק לייצר אסטרוגן, אלא משנה את הדרך שבה הוא מנהל אותו. במקום ייצור מרכזי בשחלות, רקמות הגוף, ובעיקר רקמת השומן, מתחילות לייצר ולהפעיל הורמונים באופן מקומי.
הבעיה אינה רק "חוסר באסטרוגן", אלא עומס על מערכות הוויסות: כבד, אדרנל, מערכת העצבים והחשיפה לרעלנים סביבתיים. כאשר משקמים את הקרקע הביולוגית של הגוף, המערכת ההורמונלית יכולה לחזור לאיזון טבעי ומדויק יותר.

לכתבה המלאה »

הצטרפי לניוזלטר וקבלי גישה לקהילה, עדכונים על אירועים, תכנים חדשים והרבה ידע לאיזון הורמונלי