לא כל הגבינות נבראו שוות
אם את אוכלת גבינות בשגרה, יש מידע חשוב שאת צריכה לדעת, כי – חלק מהגבינות משתלבות היטב בתזונה מאזנת, אבל אחרות מייצרות שיבוש והפרעה, ומעודדות השמנה, סוכרת, ובריחת מינרלים.
אז בואי נעשה סדר בין הסוגים השונים.
כל הגבינות מתחילות מחלב 🙂
בחלב יש שומן, חלבון, סוכר (בעיקר לקטוז) ומים (ומעט ויטמינים מינרלים).
בתהליך הגיבון נוצר קשר בין החלבונים, ומרבית השומן נקשר גם הוא. הסוכרים מתחילים להתפרק, וכתוצאה נפלטים מים. ככל שיותר מים יוצאים – הגבינה קשה יותר, תכולת החלבון-שומן שבה עולה, הרטיבות שלה יורדת.
סוכרים ממשיכים להתפרק לאורך ההתיישנות, אז ככל שנתרחק ממועד ההכנה, מהחלב הטרי בעצם, הגבינה תהיה מרוכזת יותר ותכיל יותר חלבון ושומן, פחות מים ופחות לקטוז. בגבינות מיושנות ממש הלקטוז לא קיים בכלל.
המונח גבינה קשה, רכה, חצי רכה, מעיד בדרך כלל על הגיל של הגבינה, אבל לא תמיד, יש גם הרבה עניין של מסורת…
כדי לנסות לסדר את זה בראש:
גבינה רכה
היא בהכרח טריה: לבנה, קוטג' וכו'. יש בה יותר לקטוז וסוכר, היא יותר קשה לעיכול ויוצרת הפרשת אינסולין מאוד גבוהה, בדומה ללחם!
גבינה חצי רכה או חצי קשה
טריה גם היא- לאבנה, צפתית, מלוחה, קממבר, מוצרלה, רוקפור, קשקבל- זאת גבינה שיש בה הרבה פחות נוזלים, ופחות סוכרים.
גבינה קשה
בהכרח מיושנת לתקופה יחסית ארוכה של בין חודש לשנים. פרמזן, תום, מנצ'גו, פקורינו, וכו'. תכולת החלבון והשומן שלהן גבוהה, ותהליך ההתיישנות שלהן נעשה בעזרת חיידקים טובים, מה שמגדיל את הערך הפרוביוטי שלהן עבורנו.
ולכן לטובת איזון הורמונלי לנשים בגיל המעבר, רוב הזמן – תעדיפי לאכול גבינות קשות.
העלתי סרטון עם הסבר מפורט יותר על עניין הגבינות:
