סיבת השורש להליקובקטר

בגיל המעבר הגוף אינו מפסיק לייצר אסטרוגן, אלא משנה את הדרך שבה הוא מנהל אותו. במקום ייצור מרכזי בשחלות, רקמות הגוף, ובעיקר רקמת השומן, מתחילות לייצר ולהפעיל הורמונים באופן מקומי.
הבעיה אינה רק "חוסר באסטרוגן", אלא עומס על מערכות הוויסות: כבד, אדרנל, מערכת העצבים והחשיפה לרעלנים סביבתיים. כאשר משקמים את הקרקע הביולוגית של הגוף, המערכת ההורמונלית יכולה לחזור לאיזון טבעי ומדויק יותר.

אנדומטריוזיס נתפסת פעמים רבות כהפרעה הורמונלית או גנטית, אך הספרות הרפואית מתארת גם קשר אפשרי בין דלקת אגנית כרונית לבין זיהומים סמויים, טפילים וביופילמים בתוך מערכת הרבייה הנשית.
כאשר מערכת החיסון מנסה להתמודד עם פולשים כרוניים, עלולים להיווצר דלקת, הידבקויות, פיברוזיס ופגיעה בפוריות – תהליכים שמזכירים מאוד את הפתולוגיה של אנדומטריוזיס. הסתכלות מערכתית מאפשרת להבין שהגוף אינו “מקולקל”, אלא מגיב לעומס ביולוגי מתמשך.