מחסומים מנטליים להרזיה

לפעמים נדמה לנו שאנחנו ממש ממש רוצות לרזות, ונהיה מוכנות לעשות הכל כדי שזה יצליח.
אבל אם נתבונן יותר לעומק, נגלה שם אמונות חוסמות.

היום נדבר על האמונה שבגדול הולכת ככה:
"להיות רזה עלול להיות מסוכן או בעייתי".
נשמע מוזר?

הנה כמה משפטים ששמעתי מנשים בתוכניות שלי, 
רק אל תטעי, אלו נשים שמאוד רוצות לרדת במשקל ומושקעות בזה שנים,
וגם הן גילו שיש להן מחסומים מנטליים בדרך להרזיה

  • "עכשיו שאני בעודף משקל, לפחות החזה שלי נראה מלא וטוב –
    אם אני ארזה אני מפחדת שהציצי שלי יראה כמו שקיות…"
  • השמנה היא נשק רגשי, סוג של גבול.
    "השומן משמש לי מעטה הגנה ומקום להתכנסות."
  • "הגודל שלי שומר עלי, זה מקום להתחבא, הוא מסמן גבול שמגן עלי.
    אם ארזה אהיה חשופה ופגיעה יותר."
  • "עכשיו שאני 2 מידות יותר ממה שאני רוצה להיות, לפחות העור שלי בפנים נראה מלא ומוצק –
    אני לא רוצה שהפנים שלי יתקמטו אם ארזה, ראיתי מה קרה לאחותי."

  •  "עכשיו בעודף משקל, אני לא מחוייבת להתלבש יפה או חשוף –
    אני חוששת שכשאהיה חתיכה שוב, אבקש אישורים מאנשים בסביבתי, לאיך אני נראית וכמה אני שווה, זה עייף אותי בעבר, אני לא יודעת אם יצאתי  או נגמלתי מזה."
  • "עכשיו שאני במידות גדולות לטעמי, השאלה של קבלה עצמית כל הזמן על הפרק ואני בעבודה אישית –
    אם ארזה אהפוך לשטחית. כשהייתי רזה עניין אותי לשמר את זה, להצליח בעבודה ופחות הייתי עסוקה בהתפתחות אישית."

תבדקי עם עצמך, איפה יש בעיניך חסרונות ללהיות רזה? 
כשנהיה במודעות לחסרונות האפשריים, נקבל אותם בהשלמה ונתחבר יותר מהר לשינוי ולרווחים: כן, לזכות את עצמנו בגוף יפה חזק ובריא ולתחזק אותו בשמחה.

המודעות למחסומים תעזור לנו להיבהל פחות כשיעלו קשיים לאורך הדרך,

ונצליח לנשום ולהתבונן במורכבות וביופי של התהליך.

 

שתפו את הכתבה

כתבות נוספות:

בנק האסטרוגן

בגיל המעבר הגוף אינו מפסיק לייצר אסטרוגן, אלא משנה את הדרך שבה הוא מנהל אותו. במקום ייצור מרכזי בשחלות, רקמות הגוף, ובעיקר רקמת השומן, מתחילות לייצר ולהפעיל הורמונים באופן מקומי.
הבעיה אינה רק "חוסר באסטרוגן", אלא עומס על מערכות הוויסות: כבד, אדרנל, מערכת העצבים והחשיפה לרעלנים סביבתיים. כאשר משקמים את הקרקע הביולוגית של הגוף, המערכת ההורמונלית יכולה לחזור לאיזון טבעי ומדויק יותר.

לכתבה המלאה »

אנדומטריוזיס, טפילים ודלקת אגנית

אנדומטריוזיס נתפסת פעמים רבות כהפרעה הורמונלית או גנטית, אך הספרות הרפואית מתארת גם קשר אפשרי בין דלקת אגנית כרונית לבין זיהומים סמויים, טפילים וביופילמים בתוך מערכת הרבייה הנשית.
כאשר מערכת החיסון מנסה להתמודד עם פולשים כרוניים, עלולים להיווצר דלקת, הידבקויות, פיברוזיס ופגיעה בפוריות – תהליכים שמזכירים מאוד את הפתולוגיה של אנדומטריוזיס. הסתכלות מערכתית מאפשרת להבין שהגוף אינו “מקולקל”, אלא מגיב לעומס ביולוגי מתמשך.

לכתבה המלאה »

הצטרפי לניוזלטר וקבלי גישה לקהילה, עדכונים על אירועים, תכנים חדשים והרבה ידע לאיזון הורמונלי