מה באמת גורם לצרבת?

מקובל לחשוב שצרבת נגרמת מעודף חומציות בקיבה אבל זה ממש לא נכון!
לרוב מדובר על מחסור בחומצת קיבה. 

טעות קריטית שרופאים עושים שהם מטפלים בצרבת – הופכים את הקיבה ליותר בסיסית, בעזרת תרופות סותרות חומצה, נקסיום למשל…
מכירות של 72 ביליון דולר ב 25 שנה האחרונות. מהתרופות הנמכרות ביותר בעולם!

בפועל – הקיבה שלנו צריכה להיות פי מיליון יותר חומצית מהדם שלנו.
ואז נוכל לעכל היטב:

1. לפרק חלבונים.
2.להרוג פתוגנים מחוללי מחלות.
3.לספוג היטב מינרלים חיוניים.

מה פוגע בחומצת קיבה?

בתזונה: יותר מדי סוכר, דגנים מעובדים, יותר מדי מזונות מעובדים.

תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם.

סטרס.

אחרי גיל 50 חומצת הקיבה מתדלדלת.

 

ככל שמערכת העיכול חלשה יותר, כך צריך להוסיף יותר חומצות נכונות למערכת:

– חומצה הידרוכלורית כתוסף, תעזור לעכל חלבונים ולספוג מינרלים.

– חומץ תפוחים ללא תוספות (כפית בכוס מים לפני ארוחה).

– מלחי מרה יכולים לעזור לעכל שומנים.

– פרוביוטיקה שתעזור לעכל סיבים.

– כשהמערכת חלשה קשה לאכול ירקות חיים, אז עדיף לאדות את הירקות או לבשל אותם.

– ירקות כבושים יעזרו מאוד לשיקום העיכול.

– מזון שמן קל יותר לעיכול ממזון רזה.

להסתמך על תרופה סותרת חומצה לאורך זמן גורר תופעות לוואי מאוד לא רצויות כמו:

אוסטאופורוזיס, כי אין מספיק ספיגה של מינרלים. כאן

נפיחות

צרבות שמחריפות אם את מפסיקה רק לרגע את התרופה…

עצירות

אובדן כרוני של מסת שריר בגלל מיעוט חלבונים

זיהומים מפתוגנים

סיבו (צמיחת חיידקים במקומות לא נכונים במעיים)

פטריות

מחלות כליות

ועוד…

אם חשוב לך להתמודד גורמי המצבים האלו, ולרפא אותם מהשורש בלי תלות בתרופות, אני אשמח ללוות ולהדריך אותך.

שתפו את הכתבה

כתבות נוספות:

בנק האסטרוגן

בגיל המעבר הגוף אינו מפסיק לייצר אסטרוגן, אלא משנה את הדרך שבה הוא מנהל אותו. במקום ייצור מרכזי בשחלות, רקמות הגוף, ובעיקר רקמת השומן, מתחילות לייצר ולהפעיל הורמונים באופן מקומי.
הבעיה אינה רק "חוסר באסטרוגן", אלא עומס על מערכות הוויסות: כבד, אדרנל, מערכת העצבים והחשיפה לרעלנים סביבתיים. כאשר משקמים את הקרקע הביולוגית של הגוף, המערכת ההורמונלית יכולה לחזור לאיזון טבעי ומדויק יותר.

לכתבה המלאה »

אנדומטריוזיס, טפילים ודלקת אגנית

אנדומטריוזיס נתפסת פעמים רבות כהפרעה הורמונלית או גנטית, אך הספרות הרפואית מתארת גם קשר אפשרי בין דלקת אגנית כרונית לבין זיהומים סמויים, טפילים וביופילמים בתוך מערכת הרבייה הנשית.
כאשר מערכת החיסון מנסה להתמודד עם פולשים כרוניים, עלולים להיווצר דלקת, הידבקויות, פיברוזיס ופגיעה בפוריות – תהליכים שמזכירים מאוד את הפתולוגיה של אנדומטריוזיס. הסתכלות מערכתית מאפשרת להבין שהגוף אינו “מקולקל”, אלא מגיב לעומס ביולוגי מתמשך.

לכתבה המלאה »

הצטרפי לניוזלטר וקבלי גישה לקהילה, עדכונים על אירועים, תכנים חדשים והרבה ידע לאיזון הורמונלי