"הגוף שלי תוקף את עצמו" לא בדיוק
כשאומרים לך “יש לך מחלה אוטואימונית”, זה נשמע כאילו הגוף יצא משליטה.
אבל האמת היא שהגוף שלך לא תוקף את עצמו, הוא מנסה להגן על עצמו.
הוא מזהה עומס מצטבר של רעלנים, סטרס, תזונה לא מתאימה או חוסרים,
ומנסה להחזיר שליטה למערכת שיצאה מאיזון.
זו לא תקלה – זו תגובה.
איך זה מתחיל?
בלוטת התריס היא המנוע של הגוף.
היא אחראית על קצב חילוף החומרים, טמפרטורת הגוף, האנרגיה והמוח.
כדי לעבוד נכון היא צריכה יוד, סלניום, ברזל ומינרלים נוספים.
אבל כשיש עומס רעלים, סטרס מתמשך, תזונה דלקתית או חוסרים,
הרקמה של הבלוטה מתחילה להיפגע לאט לאט.
הגוף מזהה את הפגיעה הזו, מפעיל את מערכת החיסון כדי “לתקן”,
אבל כשהנזק נמשך חודשים או שנים,
התגובה כבר יוצאת משליטה,
ומערכת החיסון מתחילה לירות גם על הרקמה הבריאה של הבלוטה עצמה.
למה זה קורה?
מעי דליף:
חלבונים כמו גלוטן, מוצרי חלב ורעלנים חודרים למחזור הדם,
ומערכת החיסון מתבלבלת וחושבת שהם דומים לרקמת התריס.
כבד עמוס:
הוא לא מספיק לפרק הורמונים, רעלים ותרופות,
והעודפים חוזרים לדם ויוצרים דלקת חוזרת.
סטרס כרוני:
הגוף כל הזמן במצב הישרדות, הקורטיזול עולה,
והמערכת החיסונית מאבדת דיוק.
חוסרים תזונתיים:
בלי יוד, סלניום, ויטמין D ואבץ, אין לגוף “חומרי תיקון”,
והבלוטה נשארת חשופה לפגיעה חוזרת.
בפועל את יכולה להרגיש:
- עייפות שלא עוברת
- קור בידיים וברגליים
- נשירה
- נפיחות בבטן
- מצבי רוח משתנים
- ערפל מוחי
- עלייה במשקל למרות שאת אוכלת בריא
- בדיקות דם תקינות, אבל משהו בגוף לא עובד
איך הגוף חוזר לשתף פעולה?
מרגיעות את המערכת: שינה, נשימה, הפחתת סטרס.
מסירות עומס דלקתי: מפחיתים גלוטן, סוכר, שמנים תעשייתיים.
תומכות בעיכול ובכבד: מזונות חיים, מרק ציר עצמות, ירקות ירוקים, חומץ תפוחים.
ממלאות חוסרים: יוד, סלניום, ויטמין D, מגנזיום, אבץ.
רק אז נוגעות ביוד עצמו: כשהמערכת רגועה ומוכנה לקלוט אותו בצורה מאוזנת.
המסר החשוב
השימוטו היא לא תקלה, זו שפה של הגוף.
הוא אומר: יש לי עומס, יש בלבול, אני צריך עזרה לעשות סדר.
כשמבינות את זה ופועלות נכון, אפשר לעצור את המעגל.
מערכת החיסון נרגעת, והבלוטה סוף סוף מקבלת הזדמנות לנשום מחדש.
